כתב היד של אריה דרעי,  "מכתב ההתפטרות", הפתיע אותי במידה מסוימת.  כאשר יש פער בין הדמות ב"מדיה" ובין זו בכתב היד-  אני סומך הרבה יותר על  האחרונה.
הדמות הטלביזיונית היא של חלקלק, מסתדר, מתמרן. ויש עדויות לכך גם בכתב היד- אבל יש בו מעבר לכך.
דרעי הוא בראש וראשונה, טיפוס "חברתי". יכולת התמרון שלו  משולבת בדחף חברתי אמיתי. צורך במגע אנושי,  התלהבות ואמפטיה . אין בקשריו האנושיים שום מימד של התנשאות או ריחוק.   הוא מצליח, באופן הכי טבעי, ליצור אצל בני שיחו הרגשה של קרבה והשתתפות .   הוא איננו בהכרח "צדיק" כהגדרת בוחריו אבל גם לא נוכל מובנה.  לא מוגזם לקבוע כי בהקשרים רבים, איכפת לו.  הוא ניזון ונבנה מאהדת ההמונים.     "הפגיעה" שהוא מרגיש עקב פרסום הקלטת, היא במידה רבה, אמיתית. לכן, היענותו הצפויה לקריאת מועצת החכמים לחזור בו, איננה מובנת מאליה.  מחד, הוא חש בגידה שהרי רצה, להבנתו, "לעשות טוב".  מאידך, אני מעריך שדרעי יתקשה מאוד להתנהל ללא מעורבות אנושית אינטנסיבית שהינה הצורך הקיומי שלו. לכן, נראה שייעתר לקריאה.
הממד הרגשי של דרעי, מקנה לו גם יכולת אינטואיטיבית עליה, ופחות על ניתוח אנליטי, הוא מתבסס בהתנהלותו והחלטותיו.
 
כמעט תמיד:ניתוח כתב היד פותח במקרים רבים צוהר המאפשר  להבין ולשפוט נכון אנשים וסיטואציות.  כך גם כאן.
 

​