מה היא גרפולוגיה.
האם כל אחד יכול להיות גרפולוג?
השימושים בגרפולוגיה.
האם יש תכונות רעות וטובות?
כתב יד בלתי קריא.
האם חשובה שפת הכתיבה?
האם כתב היד משתנה?
גרפולוגיה ואינטואיציה.
האם ניתן לשפר את כתב היד כדי להשיג אבחון משופר?
מבחן גרפולוגי: מעבר לשפה. כתב יד ואופי לאומי.
תוקף:  האם ההערכות הגרפולוגיות מדייקות?

"כתב יד" מתבצע ביד הכותבת אבל, משקף מאפיינים חשיבתיים, רגשיים ותחושתיים מורכבים אשר היד מהווה רק אמצעי טכני להצגתם. כתב יד נמנה על תופעות "התנהגות הבעתית" עליהם נמנים: הבעות פנים, קול ודיבור, יציבת הגוף, המחווה וההילוך. כל אלה משקפים אישיות ונטיות אופי אבל, לכתב היד יתרונות ברורים.  הוא משאיר עקבות גרפיים הניתנים למדידה ולהגדרה. כתב יד הוא תופעה ייחודית, אופיינית לאישיות מסוימת.  אין לעולם זהות בין כתבי יד של אנשים שונים. כולנו יודעים לזהות את כתב יד של הקרובים אלינו ובודאי, שלנו עצמנו. ביטויו השונים של כתב היד משקפים תמיד את אישיות הכותב. 
הגרפולוגיה היא שיטה  הקובעת כללים שמטרתם לחשוף ולתאר אישיות זו. כולנו למדנו לכתוב באותו האופן - על פי "הנורמה" אבל, כולנו  חורגים מנורמת הכתיבה הנלמדת באופן זה או אחר. חריגת כתב היד מהנורמה משקפת את "חריגת" הכותב, האישיות הספציפית, מנורמות כלליות מקובלות. חריגה מהנורמה מתבטאת במאפייני כתיבה רבים כגון: מהירות, לחץ, צורה, גודל, רוחב, זווית, עריכת הכתב על הגיליון, אחידות, זוויתיות, ורבות אחרות. האופי האישי שלך ניתן להגדרה כאשר הוא מושווה ל"אופי נורמטיבי כללי". כתב יד מהיר ובלחץ חזק מהממוצע עשוי להעיד, לדוגמה- על דינמיות, כתב יד גדול- על מאמץ לבלוט במרחב, כתב יד קטן וזוויתי-על מאמץ לביקורת ומתח פנימי וכו'. חזרה>>

כל אחד יכול ללמוד גרפולוגיה כפי שכל אחד יכול ללמוד לדוגמה, ציור אבל לא כל לומד ציור הינו "צייר". לשם אבחון גרפולוגי מקצועי יש צורך ראשית, ברקע פסיכולוגי נרחב. יש להכיר את הסימנים המאפיינים הטכניים הנוגעים לכתב היד ומשמעותם, על פי תיאוריות פסיכולוגיות וגרפולוגיות שונות. על הגרפולוג להכיר את התחום אליו הוא מתייחס. לדוגמה, יעוץ בתחומי השמה לחברות וארגונים מחייב הכרה של ההיבט המנהלי-ארגוני. מעבר לכך, יש צורך באינטואיציה, יכולת שילוב ושקלול של הנתונים השונים לחו"ד ייעודית. היכולת האינטואיטיבית שונה מאדם לאדם. גרפולוג מומחה צריך להיות ניחן ברמה אינטואיטיבית גבוהה במיוחד. חזרה>>

אנשים, גופים וחברות משתמשים בגרפולוגיה לצרכים שונים. שימוש נרחב במיוחד הינו לצורך אבחון התאמת אדם לתפקיד - השמת כוח אדם. שימוש אחר, יעוץ אישי הנוגע להתאמה זוגית, יחסים משפחתיים, קשר בין הפרט לארגון וכו'. ענף מיוחד של הגרפולוגיה עוסק ב"אבחנת מסמכים" - קביעה של רמת האותנטיות של כתב יד או סימני כתב,לרבות חתימה והשתייכותם לכותב מסוים. עדויות גרפולוג מומחה לאבחנת מסמכים נשמעות לעיתים מזומנות בבתי המשפט. הגרפולוגיה כמדע איננה עוסקת כלל בחזוי הנסתר, ניבוי העתיד וכו'. חזרה>>

תכונות אופי "טובות" ו"רעות" נובעות ממקור משותף. למשל, אין גבול מוגדר בין "פזיזות" ל"זריזות". יתכן בהחלט קשר בין יכולת אנליטית גבוהה, שיפוט ריאלי ו"הגיוני" לבין "יובש" מסיים. יתכן קשר בין יושר מוחלט לבין מימד נאיבי. מידה של ערמומיות וכושר מניפולטיבי  תידרש ברוב המקרים לצורך תפקידים הכרוכים בשכנוע ו"מכירה". חו"ד נושאת תמיד אופי מורכב ועליה להביא בחשבון מחד את נתוני האישיות ומולם דרישות תפקיד ספציפי. גם במישור האישי אין "חתן מושלם". התאמה בני זוג צריכה להביא בחשבון את המשותף, המשלים או השונה ביניהם. לכן, חו"ד גרפולוגית אסור שהיא תהיה קיצונית או "קוטבית". עליה לשקלל בזהירות ואובייקטיביות את המאפיינים השונים, ולהתרחק ממסקנות נמהרות. אנשים אינם נחלקים בין "טובים" ו"רעים" אלא בין מתאימים יותר או פחות למשימה, לבן זוג או לארגון מסוים. להבדיל ממבחן פסיכולוגי.פסיכומטרי, אין לנבחן אפשרות מעשית לשפר תוצאות על ידי תרגול או כתיבה "מכוונת". כאשר הינך מוסר דוגמת כתב יד לבדיקה- רצוי כי דוגמת הכתב תהיה ספונטנית. כל מאמץ מוגזם לשיפור כתב היד עלול להיתפס על ידי הגרפולוג כביטוי מלאכותי ולכן מחשיד. לכן, כתוב כשם שהיית כותב לחבר קרוב אבל לא קרוב מדי. חזרה>>

כתב יד לא קריא, הוא תוצאה של שתי תופעות: 
    •    האחת, תוספות, "השבחות" ו"שיפורים" צורות כתב המתוספות לאות הבסיסית, באופן היוצר מימד שונה מהנורמטיבי והמקובל. 
    •    השנייה השמטות והחסרה של מרכיבי אות בדרך של צמצום והפשטה. בשני המקרים, נוצר ביטוי אישי חורג מהנורמה, המקשה על הקריאה.  
תוספות ושיפורים הם תופעות, שבסיסן בד"כ בעולם הדחפים והדמיון. הם עשויים לבטא יצירתיות, אינדיבידואליזם ואי קבלה והשלמה עם הקיים. במקרים רבים, יש בהם משום הסטה מהעיקר. נקודת המוצא שלהם עשויה להיות געש, תסיסה פנימית ,דחף הבעה ולעיתים, פעלתנות בלתי מנותבת ובלתי מרוכזת.   כתבי יד לא קריאים מסוג זה  יתייחסו, במקרים רבים, לטיפוסים מקוריים, ובלתי שגרתיים. כתב יד כזה עלול לבטא חוסר התחשבות. המימד האישי המודגש עלול להביע, בין היתר, חוסר השלמה וקשיי הסתגלות למקובל.   תוספות, בעיקר בכתבי יד מהירים, עלולות לבטא אימפולסיביות, בהילות, חיפזון ואגב כך - קושי לקבל דרישות ומגבלות, או לשתף פעולה.  השמטות עשויות להצביע, במקרים רבים, על פוטנציאל שכלי גבוה. יש בהן פניה אל המהות, עיקר האות, המילה והמסר שמאחריה.
בכתבי יד מהירים, הן מרמזות לעיתים על רמת מתח גבוהה.  הכותב שרוי במאבק בין פעלתנות, התקדמות - פועל יוצא של שאפתנותו ודחפיו ובין המאמץ לביקורת עצמי ת. העט הכותב אינו נע באופן חופשי. והתוצאה, צורות ואותיות "מקופחות".  במקרים מסוימים, נוהג הכותב "ערפול מכוון". הוא  יוצר חוסר קריאות, המבטא את כוונתו להימנע מ"להתחייב" על עמדותיו ודעותיו. המסרים שלו הם בלתי מוגדרים  באופן מגמתי.   לעיתים, הקושי של הבנת הכתוב הינו במקורו של הקורא, יותר מאשר אצל הכותב. תהליך הכתיבה הוא ביטוי לתקשורת בין אישית. יתכן, שקורא מסוים יתייחס לדוגמת כתב מסוימת כבלתי קריאה לחלוטין, בעוד שחברו יטען שאין שום קושי בהבנת הנקרא. מכאן, שקורא בעל דמיון, כושר הפשטה ויכולת אסוציאטיבית, יצליח במקום שקורא אחר נכשל. 
במקצת מארצות אירופה נהוגה עד היום "כתיבה תמה". תלמידים בכיתות הנמוכות נדרשים להגיע למצב של אחידות והקפדה על תקן מוסכם של כתיבה.  לימוד "כתיבה תמה" משפר אמנם את קריאות הכתב בגילאים נמוכים. ככל שהכותב מתבגר, כך גובר המימד האינדיבידואלי סטי, השונה.  כותב המשמר "כתיבה תמה" בגיל מאוחר, הוא בד"כ, קונפורמי, פועל באופן מקובל ולחילופין, ניחן בפחות מקוריות ויצירתיות. 
יש להניח, כי אם היו מלמדים "כתיבה תמה" בישראל היה לדבר השפעה על רמת האינדיבידואליזם הגבוהה אליה נוטים בני הנוער שלנו. אפשר היה לצפות לתלמידים "ממושמעים" ו"מיושבים" יותר.
מאידך, היה בכך כדי לפגום בכושר ההמצאה ויכולת האלתור. היחס בין כתב היד לאישיות, הוא של סיבה ומסובב. כשם שכתב היד מבטא אישיות, כך ניתן, בצורה מוגבלת, להשפיע על עיצוב האישיות על ידי תרגול של מהלכי כתיבה.   כתיבה "ברורה" אינה מהווה תמיד יתרון. לעיתים , מושגת בהירות הכתיבה בדרך של מאבק, העלולה להצביע על קשיים נפשיים. (כתבי יד של חולים פסיכוטיים, נוטים במקרים מסוימים להיות ברורים ומוגדרים מהרגיל).
לכן, כתב יד לא ברור אינו מצביע בהכרח על איכותו של עובד ומידת התאמתו לצרכיך. (נתקלתי בכתבי יד לא מעטים של מנהלי חשבונות מעולים, אשר כתב ידם קשה לקריאה). אין לאשר, או לפסול, מועמד על פי הקריטריון של דיוק, או "יופי" בכתב.
חזרה>>

גרפולוג מומחה יכול לבחון כתבי יד בשפות שונות, באותה דרגה לערך של תוקף ורגישות אבחנה.  בפרקטיקה השוטפת שלי - אני מאבחן כתבי יד בעברית לצד כתבי יד ברוסית, שפות סלאביות שונות, ערבית, אמהרית, אנגלית, צרפתית, ספרדית וכו'. עובדה זו מקנה לגרפולוגיה יתרון מיוחד בארץ קולטת עליה. קשיי ביטוי הנובעים משליטה מוגבלת בעברית- אינם משפיעים על המבחן הגרפולוגי ולכן, מיטיבים לבטא את הפוטנציאל האישי המלא של הנבדק.
חזרה>>

כתב היד של כל אחד מאיתנו משתנה תדיר. לאורך מהלך התבגרות, רכישת ההשכלה, והניסיון ,מושפעות מנסיבות שונות, ממגבלות פיזיות, חוסן בריאותי וכו'. כתב יד שכתבת עכשיו איננו זהה באופן מושלם לזה שתכתוב בעוד שעה. למרות זאת, כתב היד משמר מאפיינים וביטויים כלליים שהינם ברי אבחון. בכדי לוודא יציגות ולהימנע מאבחון "מקרי", רצוי להעמיד לבחינה יותר מדוגמת כתב יד. השינויים בכתב היד מבטאים את רמת הרגישות הגבוהה של המבחן הגרפולוגי. עדיף קטע הכולל הבעה אישית: קורות חיים או "סיפור" אישי עדיפים על קטע מועתק. כותב שהינו עולה חדש - יכתב בשפת האם שלו ויצרף ככל יכולתו, דוגמת כתב יד, בעברית להשלמה. המבחן הגרפולוגי רלוונטי לתקופה של 2-4 שנים והוא מתייחס לסיטואציה ספציפית. חזרה>>

אינטואיציה איננה מילה גסה. אנו נעזרים באינטואיציות שלנו, כל אחד על פי נטיותיו וצרכיו, בכדי לקבל וליישם החלטות במגוון תחומים. כל מפגש שלנו עם אדם או בן שיח שלא הכרנו קודם - מכיל ממד אינטואיטיבי. אנו מפעילים את מירב חושינו בכדי לגלות את דמותו. אנו עושים זאת בעזרת חוש הראייה, השמיעה, ואפילו הריח ועם ניתן, המישוש. היכולת האינטואיטיבית שונה בעצמתה מאדם לאדם. יכול שיהיה אדם יהיה ניחן באינטואיציות בתחום  אחד ופחות באחר. למעשה, כל תפיסת מציאות שאיננה ניתנת למדידה ואיננה סכמטית – מכילה מרכיבים אינטואיטיביים. לדוגמא: פסנתרן מחונן משתמש ביכולת אינטואיטיבית בכדי לקלוט במהירות הבזק את מכלול סימני הנגינה שלפניו ולבצע את היצירה השלמה ורצוי המושלמת. מורה מנוסה מבחינה כבר לאחר מפגש קצר איזה מהתלמידים שלה הוא המוכשר יותר, ובאיזה תחום. כמאמר הפתגם, "האימון עושה את האמן". כל אחד מאיתנו הינו במידה זו או אחרת  הוא אמן בתחום מסוים. אימון גרפולוגי המצטבר לאורך זמן, מכתב יד אחד לבאים אחריו יכול ליצור כושר אבחנה אינטואיטיבי ואפקטיבי. תוך התבוננות ואימון ואם יש לך יכולת אינטואיטיבית רלבנטית, תהיה מסוגל לזהות תופעת כתב המוגשת במקרה קיצוני, בצורה בולטת ולהבחין, במשך הזמן, באותה תופעה כאשר היא מודגשת פחות ומצויה, בפרופורציות אחרות.
גרפולוגים לא מעטים מתייחסים ל"סימן בודד" משמעות מוחלטת. עם יש לה נקודה בתוך ה"פ" הכותבת בהיריון. אם ה"ן" שלו יורדת אל מתחת למקובל – הוא בעל דחפים מיניים עזים.  זווית הכתב נוטה שמאלה? – אין ספק שהכותב/ת סובל/ת מהדחקה רגשית, וכו'. כתב יד הינו בין היתר תופעה סימבולית. לכן, נמצא אצל כדורגלן מפורסם דמות של כדור. ספורטאי אחר, שייט,ידמה בחתימתו מפרש.
אצל פוליטיקאי מסוים אפ/שר להבחין כי דמותו בחתימה, ניצבת על במה המגביהה אותו מעל כולם. סימנים מוסכמים אלה עשויים להיות מסקרנים ומעניינים אבל, אין הם מאפשרים בשום מקרה לקבוע אבחון אישיותי כולל. הם מספקים את רצונו של המתעניין בתחום לבחון "סימנים מוחלטים". הם פשוטים ונוחים להבנה אבל, השימוש המעשי בהם הוא מוגבל ובהרבה מקרים, שגוי.
האבחון הגרפולוגי הפרקטי מתבסס על ממדים דינמיים של הכתיבה: מהירות, כיוון, לחץ, ארגון. אלה תורמים הרבה יותר להבנה הכוללת של אישיות וכישורי הכותב. ספרי הלימוד של הגרפולוגיה כוללים "טבלאות" המצביעות על פרשנויות מורכבות לתופעות הכתב השונות. לדוגמא: האפיון של "כתב איטי" בטבלאות כאלה יכלול בין היתר: שיקול דעת, שליטה עצמית, פעילות נורמטיבית אבל גם, עצלות, כהות שכלית, חיוניות נמוכה. "כתב גדול" יוגדר בין היתר כ"חברתיות", אגוצנטריות, רצון להשתתפות, שאפתנות אבל גם, תובענות, חוסר התחשבות בזולת, התנשאות וכו'. ה"טבלאות" כוללות לכן סימני כתב "נכונים" אבל, ההחלטה איזה מן ההגדרות היא הרלוונטית לכתב מסוים מותנית בשיפוט של תופעת כתב אחת מול כלל תופעות הכתב האחרות לדוגמא, כתב גדול, במהירות גבוהה, בארגון כתב פרוע ובלחץ חלש יביע ביטויים אישיותיים שונים מאשר כתב גדול בארגון כתב מסודר, ריווח מצומצם ושולי כתיבה צרים.
חזרה>>

להבדיל ממבחן פסיכולוגי.פסיכומטרי, אין לנבחן אפשרות מעשית לשפר תוצאות על ידי תרגול או כתיבה "מכוונת". כאשר הינך מוסר דוגמת כתב יד לבדיקה- רצוי כי דוגמת הכתב תהיה ספונטנית. כל מאמץ מוגזם לשיפור כתב היד עלול להיתפס על ידי הגרפולוג כביטוי מלאכותי ולכן מחשיד. לכן, כתוב כשם שהיית כותב לחבר קרוב אבל לא קרוב מדי. 
בשאלונים אישיים לקבלת מועמדים של חברות רבות, מצוין: "נא למלא בכתב יד ברור ומסודר". הנחיה שגויה זו, לו ניתנה לציות, עלולה להכשיל ניתוח גרפולוגי. "למזלו" של הגרפולוג, הנחיה זו כמעט אינה ניתנת להגשמה.  לאחר כמה מילים, משפטים, או שורות, מבטא כתב היד שלנו את אישיותנו. המאמץ לכתוב "באופן ברור ומסודר" ,שלא כדרכנו, מוכשל על ידי מערכת גורמים שאין לנו שליטה עליהן.  
חזרה>>

המבחן הגרפולוגי הינו מבחן כתב היד של היחיד, האינדיבידואל, הנשפט לפי אופן החריגה של מאפייני הכתיבה שלו מנורמות הכתיבה של הלאום/שפת הכתיבה, תופעה שלא זכתה עדיין לתשומת לב מספקת הינה הקשר בין שפה, כתב יד ואופי לאומי. כלומר, אבחון מאפייני שפה וכתב יד של כותבים בעלי מוצא ושפה משותפים.   
המבחן הגרפולוגי מתייחס בראש וראשונה אל מאפייני הכתב הדינמיים כמו:  מהירות, לחץ, אחידות ועריכה כללית, ורק לאחר מכן אל תכונות כתיבה סטאטיות הנוגעות לצורת העיצוב הספציפית של האות והמילה. 
מאפייני הכתב הדינמיים משותפים למרבית השפות ולכתבי היד הנפוצים בעולם ולפיכך, לצורך אבחנה גרפולוגית, אין הגרפולוג חייב  לשלוט בשפה מסוימת.  ידיעה כללית של הנורמות הנוגעות לעיצוב האות, ובחינה של המרכיבים הדינמיים המתוארים -תאפשר בדרך כלל רמת אבחון ושיפוט טובה.  
חזרה>>

דיוק, זיכרון, משמעת עצמית -על חשבון יכולת האלתור בניגוד לעברית, ולשפות אירופאיות המבוססות על אותיות בעלות ביטוי פונטי, הרי שהיפנית עושה שימוש בכמה אלפי סמלים גרפיים החסרים משמעות פונטית מוגדרת. עיצוב סמלים אלה מחייב רמה גבוהה של דיוק, זיכרון ומשמעת עצמית, ומצמצם באופן ניכר את המימד האינדיווידאולי-האישי. 
בכדי להיות מובן, על הכותב היפני להיצמד במידה מכרעת לנורמת הכתיבה המקובלת והמוסכמת. כל שינוי עלול לשבש באופן מהותי את הבנת הנכתב. (או במשמעות הסימבולית - לגרוע מאיכות התקשורת וההשתלבות החברתית של היחיד הכותב).  
ילד יפני, נידרש כבר מגיל צעיר לתרגל מהלכי כתיבה הדורשים תאום חשיבתי. ויזואלי ומוטורי מורכב, ולפתח מימדים של שליטה, בקרה, פדנטיות, חריצות וקונפורמיות, וזאת - על חשבון יכולת אלתור, אינדיווידואליות, ספונטניות, וכו'. כך נוצרים יחסים של סיבה ומסובב בין כתב היד כתופעה התנהגותית - לבין תופעות התנהגותיות אחרות במישור התעסוקתי והפרטי, בחברה היפנית.  
חזרה>>

כתב היד הגרמני מבליט מימד אחר בקשר בין שפה לאופי לאומי - השימוש בעיצורים ואותיות היגוי בשפה זו הינו מוגדר ביותר, שילוב של עיצורים מסוימים עם אותיות היגוי מסוימות, יביא תמיד להיגוי פונטי מוגדר. כאשר אדם מבטא נכון את המילים בשפה הגרמנית - יוכל, כמעט כפועל יוצא, להמנע משגיאות כתיב. ההשוואה בהקשר זה, לעברית, מראה כי אצלנו, השימוש באותיות היגוי מוגבל ביותר וההגיה הקונקרטית נקבעת במידה לא מעטה בעזרת אינטואיציה או ניסיונות קודמים. 
הניקוד העברי בא לכאורה לסייע בקריאה, אך השימוש בו בחיי היום יום מוגבל. לכן, קריאה או כתיבה בעברית מחייבת - וגם מהווה תרגול של אינטואיציה. 
גם בשפות אירופאיות אחרות כמו צרפתית ואנגלית, הקשר בין אופן הכתיבה לאופן ההיגוי, מחייב ומוגדר הרבה פחות מאשר בשפה הגרמנית. הכותב גרמנית מתייחס לכן לסימני כתב ידועים, מפורטים ומוגדרים. כתב היד איננו משאיר מקום רב לדמיון ואינטואיציה. גם כאן קיים קשר הדוק של סיבה ומסובב  בין תהליך הכתיבה כהתנהגות ובין התנהגות כוללת, המייחסת משקל רב לכללים נתונים, סדר קבוע ומוגדר ומהלכים צפויים זאת - על חשבון גמישות, יכולת אלתור, עצמאות ואינדיבידואליזם. 
נתון מעניין: מרבית כותבי הגרמנית, חותמים כאשר מלוא שמם הפרטי ושם משפחתם מופיעים בחתימה. לעומתם, רק חלק קטן מהכותבים בעברית עושים כך ומרביתם מעדיפים לבטא את ייחודם ברמת חופש עיצוב וביטוי - גבוהה בהרבה.  
חזרה>>

תופעת הקישור - החיבור בין האותיות, הינה תקנית בשפות אירופאיות אך איננה כזו בשפה העברית. כותב המחבר אותיות בכתב יד עברי, עושה כך כבטוי של הבעה אישית החורגת מהנורמה. בשפות אירופאיות, אופן החיבור בין האותיות נלמד ונרכש בבית הספר כחלק מלימוד הכתיבה, אך איננו מרכיב נורמטיבי בשפה העברית. 
מילים מהוות מסרים המועברים במהלך הכתיבה מהכותב לסביבה. הקישור בין האותיות איננו מהווה חלק מהמסר עצמו, אלא, אריזה חיצונית של מסרים, "סגנון" המהווה דרך מוסכמת להעברתם. 
לא נטעה אם נעריך, כי העדר דרך מוסכמת לקישור בין אותיות, הינו בטוי סימבולי למשקל הנמוך והבלתי מוסכם שאנו בישראל מייחסים לגינוני התנהגות ולכללי הטקס. בהקשר החיובי - יש בכך בטוי לישירות ולבלתי - אמצעיות במגע הבינאישי.  

11. תוקף: עד כמה נכונות ההערכות של חוות דעת גרפולוגיות? 
יכולת האיפיון והניבוי של מומחה בכל שיטת מבחן הנוגעת למדעי ההתנהגות הינה אישית\ייחודית . לכן, אין להתיחס ל"תוקף כולל" של שיטת מבחן אלא ל"תוקף ייחודי" של בוחן מסויים. מבחני תוקף חוזרים ונישנים שערכתי מצביעים על המגמות שלהלן: א. שעור המועמדים המוגדרים כ"מתאימים" מתוך כלל המועמדים הנבחנים על ידיהינו כ- %" "50 בממוצע. שעור זה גבוה במידה ניכרת מכל בוחן ושיטת מבחן אלטרנטיבית. ב. תאור האישיות מתאים ב- % 90 ויותר של המקרים למאפייני ההתנהגות וההסתגלות בפועל. ג. במבחנים חוזרים רבים שערכתי אצל לקוחותי )שרודר, הום סנטר, מוטורולה, ויצו, סמטקלין ביצ'הם ועוד(. נבדקה בין היתר רמת " ההתמדה" של מועמדים שנבחנו על ידי. הסתבר כי מידת ההתמדה של מועמדים שהוגדרו כ"מתאימים" הגיע ל-% 70 עד % 95 מכלל המוגדרים כמתאימים. ראוי לציין כי בהקשר זה צפויות השלכות למאפיינים שאינם נבחנים על ידי המבדק הגרפולוגי כמו: ידע מקצועי ספציפי, רמת התיגמול, יחסי עבודה בארגון ספציפי, אופי הממונה ונסיבות סוביקטיביות אחרות שאינם בתחומי הבוחן המבחן. בכל המקרים נמצא כי רמת ההתמדה של מועמדים שהוגדו כ"מתאימים" היתה גבוהה פי שלוש ויותר בממוצע מרמת ההתמדה של מועמדים שהוגדרו כ"בלתי מתאימים". לכן, אין ספק שנתוני המבחן הגרפולוגי מסיעים באופן חד משמעי למידת ההצלחה של המועמד בתפקיד, מצמצמים את הקף התחלופה ותורמים באופן ישיר לרמת הביצוע וההשגיות של הארגון. נערכו כמה מבחנים חיצוניים אשר בדקו את רמת התוקף של המבחן הגרפולוגי בתחומים שונים. מחקר "בנק לאומי". בדק את כושר הניבוי הגרפולוגי לגבי "יושר ומהימנות". במדגם של 100 עובדי בנק. נמצא כי המבחן הגרפולוגי שערכתי ניבא בשעור הצלחה של 80 אחוז את ה"לא ישרים". )התוצאה הגבוהה ביותר מבין 5 גרפולוגים שהשתתפו בו(. במבחן אחר שנערך בשיתוף פעולה עם "מכון הדסה", נמצאו מתאמים גבוהים בין המבחן הגרפולוגי למידת ההצלחה בישוב קהילתי.